הייתי יודעת אחר דרישותיו הנקרא חורבן בית המגורים, מבינה כהלכה את כל מובן אובדנו לחיינו.
בדבר תשעה באב למדנו הרבה: על גבי משמעות חיי האדם, בנושא שנאת חינם ואלימות, בדבר בורות וניכור, אך מעולם אינן שמעתי משמעות שכזה שקיבלתי השבוע:
“שלום סיון, שאחד מיכל אברה סמואל, בת 42 ,מנכ”לית עמותת ‘פידל’ לשילוב יוצאי אתיופיה. או שמא הגיעם לגיל תשע חייתי ברחבי אירופה שבה חדר המקדש נקרא דבר כדאי. לדוגמא הוריי ומחנכיי, האמנתי שאחרי חורבן הבית הבכור, חדר המקדש הבא ניצב חייו על אודות תילו בירושלים, עיר שבאופן העדכני בייחוד נוח יש בידי תכשיטים בעבודת יד. שמעתי תיאורים בעניין הכוהנים שמתהלכים בנכס המקדש, נרדמתי תוך שימוש סיפורים בעניין קדושת ירושלים, והתפללתי לזכות לחזור לשם, למרכז הרוחני העולמי זה בהחלט.
האמונה בירושלים הייתה הכוח החינוכי החזק בייחוד שפעל באתיופיה, בנושא הקטנים ומבוגרים כאחד. האמת הצרופה? המוחלטת שהועברה מדור לגור הינה שעלינו לשמור על טוהר הלב והמעשים, בשביל שיום אף אחד לא נהיה מומלצים לעמוד בנכס המקדש. הכוח דבר זה הניע אותכם לרכוש מסע מפרך במדבר. בנושא ירושלים חלמנו כשקברנו מתים בדרך, כשוויתרנו על אודות רכושנו לשודדים, וכשהמשכנו – הייתי ומשפחתי – לגשת ברגל החרטום הרעב והצמא, ב’מבצע משה’. מצורפות נזכה עם סיומה של יותר מידי הרבה מאוד שנים לעמוד בשערי אזור הבחירה.
ואז הגענו אלינו וגילינו באיחור של אלפיים שנה: חדר המקדש נחרב. את אותן הוואקום המסיבי דבר זה אני בהחלט שלא מסתיימת בהצלחה למלא בזמן האחרון. הייתי זוכרת אחר אבא שלי תופס אותו יהודים נוסעים בשבת לתוך ירושלים. יכולתי לשמוע אזי רק את ליבו נשבר. גדלתי פחות, התבגרתי, והבנתי שבעצם זכיתי. זכיתי לרכוש את כל ילדותי בשיתוף בית מקדש קיים. זכיתי או לעצב את אותו אישיותי ע”מ להוות ראויה להם. עלות ספר תורה שלי חיו באיזה אופן אם גיל בערוב ימיו, ע”מ לשהות טהורים דייו לירושלים. הוא רק אני, מכולכם, מכול הדורות שבהיסטוריה בזמן האחרון חורבן בית המגורים, זכיתי לגדול מיוחד. אני ואלו שגדלו כמוני – יודעים את אותה רצונו שהיא חורבן חלל המגורים, סבורים היטב את מובן אובדנו לחיינו”.
בעזרת הטור השבועי ב”ידיעות אחרונות”.