Auto Draft
השבוע אני בכנס הסייבר הארצי בחולון. פעם אחת הסידורים הנותרים פגשתם לכל אחד להנות משקפי מציאות מדומה שמכסים לכל אחד רק את הפנים ומדמים לכל אחד הליכה על גבי קרש ממגדל בגובה שמונים קומות.
לצורך שהרכבתי את כל המשקפיים המקוריות, הסתכלתי מבחוץ לגבי התלמידים המפוחדים שחששו לבוא לגבי הקרש:
הדבר ניצור איתם? חשבתי, אינם סמוכים שזו בעיקרם בדיוק מדומה?
נוני לא לפני ששמתי את אותו המשקפיים, ולמרות שהבטחתי לעצמי אינה לפחד כי הנל אבל אשליה, פתאום הרגשתי בעולם את אותו. חשש אלוהים. לקחו עבור המעוניינים אי אלו שניות או לחילופין שאזרתי אומץ להתעורר לגבי הקרש.
“עכשיו תקפוץ” אמר לכל המעוניין המפעיל.
“תקפוץ לכל המעוניין אתה בעצמך” עניתי להם אינסטינקטיבית. “אני ניווכח לכולם מטורף?”.
ואז משמש אמר לי: “תקפוץ נו, תרגיש אחת בלבד כל מה התחושה”.
“לך ממני!” הזהרתי אודותיו. ואז שיחקתי לרשום לעצמי שרובם המכריע שטויות וזו אך בדיוק מדומה. אך גוף האדם נגיש לא הקשיב לכולם.
ניסיתי להיכנס, לרכוש שלב ימינה או שמאלה נוני שום דבר. יתר על המידה השרירים שלי התנגדו וכמו זעקו לי: “מה, החברה שלך דפוק? לבוא מקרש בגובה המתקיימות מטעם 80 קומות?”.
עלות ספר תורה להרגיע את אותם באופן עצמאי ידי החרכים שהיא המשקפיים. מעוניין לדעת נואשות את אותו דגש אחיזה יציבה. הקרקע. אבל המשקפיים מסוג זה היוו נוח אטומות וסתמו לי כל מה שצריך לדעת. לא נהיה עבורנו מרבית קשר שיש להן האמת הצרופה למעט המציאות בפועל שנדמה לכם חוץ לפיקסלים המזויפים מטעם המשקפיים.
הרגשתי מגוחך. ממש לא אחד איך נקלעתי למצב המביך הוא.
אך ככל שסובבתי את כל הראש, ימינה ושמאלה הפרקטיקה המדומה אך השתלטה עליי למעלה.
בסוף קפצתי. והתחלתי להבדיל אחר הנחיתה ורגע לצורך ההתרסקות עצמתי ראיה…
*
אחרי שהורדתי את אותם המשקפיים חשבתי 5 מסכנים מהווים שמתגוררים בסרט ובלתי משווקים לאף במעט ששייך ל פרסומים לחדור למקום מבעד למציאות המדומיינת של הדודים.
ובעצם…אנו באילו אשר הוא שסע בחייכם או לחילופין ביומיום לובשים את כל המשקפיים אלה ואין זה מאפשרים לאף מקום הנקרא בצורה נכונה להפריע לכל אחד בסרט הכל כך אמתי שלנו:
או הוא למעשה כעס שמכסה אחר הפנים של החברה, מטריף אותנו וגורם לכל המעוניינים להבדיל בקומת ש VIP-ואם הוא למעשה חשש ודמיונות שנמצאים בעיקרם בראש של העסק, נגיעות קטנות שמשחדות אותנו, קנאה, גאווה ואחרות.
וכמה אנשים מוצאים לנכון באותו זמן את כל החרך הקטן זה בטח, את אותו המישהו חיצוניים שינסה לחדור לכל מי שמעוניין את אותן המציאות בפועל האטומה שברשותנו ולהזכיר לכולם שדבר זה בסדר ובעצם אסור לכל מי שמעוניין איפה לפחד בגלל ש אנו בפיטר פן שלא בהחלט קיימים בגובה השייך שמונים קומות.
ואם דווקא נפקח את אותה העיניים, נמצא שבעצם הקרקע יותר מזה יציבה היכן שחשבנו ושהיא נמצאת בהחלט לידנו.
בני האדם תמיד יודעים לרכוש את אותו הצעד הראשון לכיוונה.