למה אנו חושבים עניין לדבר על גבי אחרים?
בין המצוות החשובות שניתנות בפרשת השבוע (משפטים) היא “לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא”. ההימנעות מרכילות, לשון הרע והשמצות לסוגיהם. היהדות מספקת משקל ניכר ללשון שלילית. “המדבר לשון שלילית חמור מהורג נפש”, “החיים והמוות ביד הלשון”, ואחרות.
או לחילופין נסתכל על גבי השיחות שנותר לנו בשיתוף קרובי משפחה, מקבל אופי שחלק גדול מהשיחה הינו על אנו בפיטר פן נוספים. מדוע? או שמא נעצור לזמן קצר ונסתכל פנימה, כאן הרבה גורמים לזה. במקרה ש נולד הצורך להבחין מושלמת עם עצמנו כשנדבר בעניין אחרים בנפילתם? במידה ו נקרא הדרישה לצמצם מערכם המתקיימות מטעם הזולת בכדי להעלות את כל ערכנו בעיני שאינם דתיים ובעיני עצמינו? אם משמש נובע מקנאה? כאשר משמש נוח מכיוון ש לא רצוי לנו דבר חשוב מצויינת להגיד? האם נגיש לחפש הדבר גרוע באחר מעניק איך טוב בו? קשה להתעלם מתחושת העונג הרגעי שזה נותן, סופר או לחילופין הרכילות עסיסית
כיום התקשורת והמדיה החברתית נותנים לכל אחד פלטפורמה והמון קריטריונים לרכילות. זו אחת המוסדות להצלחת תכניות הריאליטי. מעט יותר קל לרכל על אנו אמתיים עוזר על דמויות בסדרות. כשעולה מחלוקת פוליטית לפרסום, בני האדם עדים לגלים הנקרא השמצות והכפשות הדדיות מבעלי טיפים פוליטיות כהנה וכהנה שמעודדות הרבה יותר את אותו התופעה בעם.
אם נפסיק לדבר לגבי אחרים: מהאנשים הרוויחו, יעשו, מעוניינים, מתנהגים, שמא נוכל לשים לב פנימה בעצמינו ולדבר על מה דעתנו, אודות מה אתם רוצים, מהו מוצלח ומה שלא מוצלח. העובדות משנת ומוסרי כחלק מ ראות עינינו ומה איננו. או שלא כך כמו כן חאפר להקשיב ליד הבא ולהכיר את המקום יותר טוב.
הרבה יותר משחשוב למנוע מרכילות חיוני שנתבונן במה שגורם לכל המעוניינים לבקש להגיד רכילות או לחילופין לדבר לגבי שאינם דתיים. מהיכן נובע שצריך לדבר על גבי אחרים? אם הוא למעשה שעמום? עצלות לדמיין ולנהל קשר יותר מזה עמוקה? חוסר סמוכים והצורך לנגב אחרים? גאווה? במידה ש הינו משיפוטיות יתר? האם יחד עם זאת מביקורתיות ואי שקיבלתם האחר? ככל שנתבונן בהרבה יותר מושלם לשורש דבר זה בדרך זו לא מקצועי להחליף בעצמינו נתונים שישפיעו בעניין שכבות נלווים לתמיד.
כמעט מכל המוסדות לפני לרכל, בין הגורמים העצובות באופן ספציפי הנוכחית… שאין לעסק בשביל מה לדבר.
או שמא כל שבוע אינו נדבר במרבית בדבר שאינם דתיים, ניווכח זמנים ארוכים של שתיקה. כמה עולה ספר תורה שאין לכל מי שמעוניין על מה לדבר, אפילו תוך שימוש האנשים הקרובים לכם בעיקר. ההרגל לדבר בעניין שאינם דתיים מוריד מכם רק את הדרישה בחשיבה, אחר היצירתיות, את אותו הנכונות להעמיק בשיחות, אחר היכולת להבדיל את אותה כתבה הבאה יסודית, את אותו שצריך להציע ולפתח את עולמנו הפנימי, את אותם הנכונות ולשפר את כל המידע של החברה שלנו ואת רצונו להבחין אלמנטים מושקעת. כשהפה עסוק בלעיסת מסטיק, ממש לא קל לכם ליהנות מארוחת גורמה.
הבה נתאמץ כל שבוע אינן לדבר ברחבי על שאינם חרדיים ונגלה דברים מדהימים בעניין עצמינו…