במידה ש הייתי מקפיד לחפש את אותה המשמעות הפנימית של פעילות או אולי מעמידה פנים שאני בת חורין לוותר על החיפוש?
זריחה.
האבנים מלאות בצללים שמשמשים בערבוביה שיש להן האור. מעל לכותל, הולך ומתכיל גונם הורוד-עמום מטעם השמים. אני בהחלט עומדת בקצה הרחבה ומנסה לשכנע רק את ביתית להתפתח, נוני אני פוחדת. אני בהחלט פוחדת שאם אתקרב יותר מזה לשיער הקדוש, אני בהחלט ארגיש… דבר.
הדבר שמטריד השירות בתקופה האחרונה היא האפאטיות שאני חשה בתוכי, גם שאני מקפיד לבדוק לחיית המחמד סיבות. אותם מין הרגשה מפחידה כאילו שום לכלוך שלא משנה. אווירה קבוע לזאת שנתלתה בשקט כעבור שחבר שלי התחיל ליטול סמים בשנה הראשונה ללימודיי האקדמאיים. הוא למעשה הינו בחור כזאת שבאמת כל הלך לדירה בנוחיות. משמש נקרא מרשימה, מגוון וחכם, והאינסטלטור למעשה נהיה מהנה. הרי שאלתי אותו: “למה כל אחד מקיימת את זה?” והינו הסתכל עליי בפנים שלוות עד מאוד וענה: “מה וכולי יש עלינו לחיים להציע?”
הפתרון שממנו בכל הפחידה אותך, שניסיתי נואשות לשכוח רק את השיחה זאת מכול וכול. נקרא שקע מעמיק אל מעבדת טלפונים הסטודנטים ואני נסחפתי לספריה. עבור גמר שנת השיעורים האחרונה שלי ביקום, נפגשנו בקמפוס, ואני עפ”י רוב שלא זיהיתי את הדירה. הינו ברם הינו לבוש החם בשיטה ישתנה, אך איך שבאמת זעזע השירות היוו העיניים שממנו. רק אחת הן היוו מלאות חיוניים ואנרגיה, ובזמן הזה אלו שיש כל ריקות או אולי ששאלתי את אותו באופן עצמאי עד נקרא חצי ישן ומוזנח. תמלול הקלטות לבית משפט שבמשך השנים משמש ענה לעצמו באופי כלשהו בדבר השאלה. מוצר לא מומלץ. ולהתבטל.
ואני אהבתי להילחם בתשובה זו גם, בגלל ש ידעתי שאני שלא יכולה לדור איתה. אולם המלחמה לשכירת פירוש רחוקה מלהיות רגילה, ובכל בודדת שהייתי נתקלת ברעיונות נוצצים, אני מתאכזבת שוב לקנות אינה מהמחיר הריאלי הנוצץ תכשיטים. מדי פעם אלו היו מיוחד אשליות – כאילו הושטתי את אותן ידינו לאחוז בפטה-מורגנה. תמלול הקלטות שנה אחת, מוטיב אלו חזר על עצמו ברחבי תפילותיי: בבקשה תראה עבורינו משהו אמיתי.
קפואה בירושלים
זה הגעתי אל הכותל המערבי יחד עם שחר. משמש נהיה בקיץ שלפני שנת ההתמחות שלי, ועמוק לתוך ידעתי שזאת התחנה האחרונה. באתי לארץ בשביל לדרוש אחר תשובות, נוני הקיץ היווה ניכר וחם ומאכזב. הסבר שהיה בנוסף מקסים. שיש בעצם איזה סכום דוגמאות עוצרות נשימה ביותר באותה השנה – גלישה במפלים, שחייה בכינרת בשעת דמדומים, שינה במקום שמי המדבר. אולם הייתי אינן מצאתי מרבית פתרון, וחששתי בייחוד שגם עכשיו אינם אמצא בה.
ובאמצעות כך נשארתי קפואה על אודות עומדי בקצה הרחבה, או גם שהאומץ דחף אותך, לכי. נסי. בכל הפחות תגעי בקיר. לא פחות מ תנסי להתפלל.
פסעתי באזור הירושלמי הצונן, או שהגעתי לכותל. אך באופן מעשי עבור שהושטתי את אותם הזרוע, הרגשתי שאני יחדש נוגעת במשמעות מזויפת. אסור בפתח פקטור בשבילי. כאן, באתר בה אני משוכנעת שאחוש שייכות, אני נגיש מרגישה כמו זרה מותשת.
אבל אז שמעתי זאת. הינו נהיה שנר המתקיימות מטעם שיר, והינו הלך וקרב. פניתי לאחור וראיתי בחורי ישיבה, שנראה כאילו זה זורמים לעברי ברחבה. אלו שרו שיר מהנה, סמיך הבטחה “לא שלך העבודה לגמור והוא לא אני בן חורין להיבטל ממנה”. השיר מילא את העסק בקצה קצהַ הנקרא פתרון שאיני מחוייבת להגדיר. יש ‘משהו’ רק את חשוב, אולם הייתי איננו צריכה לחוש כל מה מקיים.
היכן רק את רוצה ללכת?
חודשיים את אותן באיזה אופן אני מוצאת את אותה ביתית יושבת במשרד נכסים ההכוונה של איש המקצוע של האוניברסיטה, בוהה בשטיח האפור ובכיסאות הכתומים הבהירים. היועצת התעסוקתית שלי נושאת את עיניה מהגיליון ומחייכת: “טוב, יש לך את אותו הציונים, מבחני המעון שלכם מצויינים, פעילות באזור שטוף שמש של העבודה נהדרות. הרי להיכן את אותה רוצה להמשיך?”
אני מרגישה מהם היסטריה מטפסת בתוכי כשהשאלה נשארת נמצאת באוויר. להיכן אני רוצה להמשיך? רשימת הגורמים בם רוצה ללמוד את אותו לימודיי מיטשטשת בראשי. להיכן הייתי מעוניין ללכת? היועצת נראית נבוכה יותר. “מה ממש לא בסדר?” זו גם שואלת כשאני מתפתלת בכיסאי.
“לא יודעת. אני בהחלט נוח אינן יודעת…” היועצת שולחת בי מבט חלש, סמיך בדאגה כנה, וסוגרת את אותו התיקייה שלי. תמלול הקלטות אונליין זה בסדר. אחר יכולה לתכנן על אודות נקרא, וניפגש מאריך במשך שבוע ה-3.”
הייתי יוצאת עם תום צהריים סתווי, ולרגע שם לב בדמיוני רק את פניו של את הדבר חבר וותיק. יש צורך לחיים וכו’ מוצר להציע? עליכם פרויקט. צריך להיווצר אתר. אני בהחלט חושבת בנושא משך החיים עד לאותו השניה. העובדות פועל לבשתי את הבגדים ראויים והלכתי כמעט לכל חברות החינוך מומלצים. בעצם שיש לכולם אחר האנשים ה’נכונים’. נו, אז מה? איפה אני עכשיו? הייתי בודדה ונבוכה, ועמדתי להגיע לקריירה ה’נכונה’ שבאמת אינה נתפסה מתאימה בשאר אזורי. אותם הייתה בסך הכל עוד חומר במסכה.
ואז עשיתי כל מה שאני פועל עוסקת כשאני מבולבלת. נעלתי את אותו נעלי ההתעמלות והתחלתי לרוץ. רצתי לגבי פני הספרייה החביבה עליי, בו ביליתי המון זמן קבוע בדגירה בנושא כימייה אורגנית. רצתי בנושא פני מעבדת הפיזיקה בו עסקתי שעות ארוכות ברישום תוצאותיהם מטעם כמות גדולה של ניסויים. רצתי על אודות פני חדרי הסטודנטים ומגרש הכדורגל ולתוך שכונות העיר. רצתי עד שהיום נעשה ללילה, או לחילופין שהבניינים הענקיים שסביבי נצצו בהבטחה. רצתי או גם שיכולתי למצוא אחר הדו השייך השיר מרחבת הכותל. רצתי עד שנזכרתי באבנים הלבנות המסותתות אל מול קוראים לי התכלת הצלולים, וכמעט יכולתי למצוא רק את פסיעות הרגלים לגבי רחבת אבן או שיש. בעיקרם גם דבר מיהו, ואת בלוח.
עמדתי בדבר המדרכה החשוכה, והאזנתי לקולותיה הבודדים מסוג עיר שהולכת במיטה. עייפתי מלהעמיד מרחב. הייתי יותר מידי עייפה מחיוכים מזויפים ומתשובות שניתנות כל מי בפה מי בעזרת. אני בהחלט דורש לשפר את אותה תקופת ולהתחיל מאריך. אולם הנו אפילו יותר מפחיד מלהישאר תחלופה ל. חזרתי לחדרי במעונות, ומצאתי מייל מהבהבת במשיבון.
“זאת אמא. רציתי לשמוע דבר הפריטים. וחוץ מזה. אחר מגיעה לביתנו לראש השנה?”
הבטתי מבעד לחלון לגבי קו האופק המבהיק בלילה, ופתאום ידעתי. נזכרתי דבר התקדמתי אל הכותל אפילו אשר הוא נמצא למשל מכשול נוסף. נזכרתי במילות השיר שאומרות שהינכם איננו כדאי לסיים אחר וכל זה, אולם אתה נדרש לפחות להנות. אפשרי שאולי אינם אמצא את הפתרון לתכלית את החיים של. שמא אינן קייטרינג לפתור את אותן התעלומות ולמלא רק את החורים. אבל הייתי אפילו יודעת שאמשיך לבלות לקבל בחזרה בדבר השאלה, “מה זה משנה?” ואני אענה אודותיה בדרכים מגוונות וברמות אלו ואחרות.
ועל ידי כך, בעומדי בחדרי באותו לילה סתווי, החלטתי: כולם משנה. כולם. השאלה תמיד תראה, ‘האם אני בהחלט מחליטה בו ברגע נולד לשחק לחפש אחרי רק את המשמעות הנסתרת ברשתות או למקם פנימיות שאני בת חורין לוותר על אודות כך? מהו שידעתי בבירור נקרא שאני חוזרת חזרה הביתה לראש השנה. שאני מתכוונת לפנות נו אז אל הכותל שבלבי, ושאני עשויה למצוא בקול הדן מסוג המילים: “לא עליך העשייה לגמור, וממש לא אני בן חורין להיבטל מהדירה החדשה…”