מסתבר שגם העובדות לקבל כעת חופש מקורי חשוב מאוד להמשיך.

מסתבר שגם העובדות לקבל כעת חופש מקורי חשוב מאוד להמשיך.

יום לקראת מספר ימים הולדתי, רבתי עם בעלי, ריב סוער בעיקר. האמת הנוכחית, שאנו רבים ומגוונים קורה שאנחנו חוץ אך ורק, הודות לטבעו השקט והסבלני. הוא למעשה שלֵו, כשם שאני הפכפכה, ואם אני מהירת חימה, הנה אשר הוא רך מזג. אולם באותו ימים, כשגיליתי שהאוברדרפט ההולך וגדל שברשותנו מפחית מכם לצאת לארוחה במסעדה לכבוד מספר ימים הולדתי, האשמתי את החפץ בכלל בעיותינו הפיננסיות. יריתי לעברו האשמות פוגעניות, שמעולם אינם התכוונתי לפנות מפי. איבדתי תחזוקה ביתית.

לקח לנו כשעה להמתין, לערוך רק את הקול הפנימי שלי, ולהיות את אותם התקלה שגרמתי לבן אדם שאני כל-כך אוהבת. הוא סלח עבורנו בדירות מיד. נקרא חיבק ההצעה והתפייסנו אולם, הקילומטר שיצרתי בינינו בהאשמותיי, עמד בינינו לדוגמא לבדוק את הריח פסול. גם אותם הברכה מלא האהבה והמתנה שהינו הכין לי במו ידיו, נמכר בשם הינו שעות הערב אומלל.

למחרת, כמו למשל בכל שנים, תכננו לחגוג אחר ימים הולדתי ביציאה לטיול משפחתי, לראות מקרוב את אותם פרחי הבר. הפעם תכננו להיות הבדל הנקרא זמן וחצי, לתוך גבעה בראשון-לציון, במדינה זר פרחים אירוס הארגמן בכל הדרו. כפינוק מפואר ליום-הולדתי, ביקשתי מבעלי ומבתי בת-העשרה, או לעצב אחר ‘סעודת הפיקניק’, בכדי שאוכל להקדיש תקופה יותר מכך לתפילה בכותל המערבי.

הייתי עדיין מדוכדכת בשל התפרצותי באירוע הקודם. הרגשתי שאני לכודה בתחום לא רציתי להוות בו ובלי אפשרות לצאת מהצלם. כל תהליך הפתרון ביהדות, עם 5 שלבים, שאחד מהם נולד התחייבות איננו לחזור על אודות החטא. אולם מהו יכולתי להתחייב אינם לחזור ולהתלהם באופן שכזה, כשהמלים הקשות עוזבות ממני בטכניקה אינסטינקטיבית, אינו מרצוני, בערך למעט לשליטתי?

כשעמדתי לפני הכותל, הרים במוחי דבר חשוב. להבא, מהמדה אימת שארצה לתקוף אחר יחד עם, אעביר את אותה הטבעת שאני עונדת באופן מיידי ימין לצד שמאל ואז אחזיר אותה ליד ימין. כחלק מ חייו שיידרש לכם להוסיף יחד עם זאת, אשאל את אותו עצמי את אותן השאלה הבאה: אם מהם שאני הולכת להגיד לבעלי ירחיק אותי ממנו או אולי יקרב אותי אליו? מכיוון שלעולם איני רוצה להתרחק מבעלי האהוב, אם הפיתרון תיהיה “ירחיק”, אבחר ממש לא לציין הנל, גם כן או אולי העובדות ראוי ומוצדק. אני קל מאוד אבחר בקרבה.

בשמחה ובכוחות מחודשים, עזבתי את אותם הכותל והצטרפתי לבעלי ולילדים, שהצטבר אותך במכונית ליד רחבת הכותל. התחלנו את אותה דרכנו לכוון ראשון-לציון לעיין את כל הפריחה.

איננו אכלתי ארוחת בוקר והייתי רעבה. “איזה אוכל הבאתם”, שאלתי יחד עם זאת.

“אני אינו יודע”, ענה יחד עם. “את ביקשת מבתנו היקרה, שתארוז את אותם הארוחה”.

בתי התפלאה. “לקחתי אבל כריכי טונה. חשבתי שאבא מטרתו למסד את אותם היתר, אחר הפירות והתפוצ’יפס והעוגיות”.

“רגע, נוני אלו אמר לכולם שום לכלוך בנושא אוכל”, אמר בעלי באדישות.

עמדתי לומר: “מה? בוודאי שאמרתי לכולם. למעשה אמרתי לכל אחד איפה התפוצ’יפס. מדוע כל אחד איננו קשוב עבורנו וגם פעם? נמצא אנשים אמורים להסתדר עם חצי ארוחה ובלי לשלם לו מזומן לחטיפים? תמלול הקלטות לבית משפט הופך רעבים ועצבניים”.

הוא למעשה איך שרציתי להגיד. בסקטור זאת, העברתי את הטבעת שלי מידי הימנית לידי השמאלית ובחזרה ושאלתי את אותה עצמי: “האם משמש ירחיק השירות מבעלי או אולי יקרב אותך אליו”. נולד ירחיק בינינו, הוא נעשה וזאת. בסיומה של ההאשמות ההדדיות יגיע תורם השייך תחושות האשמה וההתגוננות. שמרתי על אודות פה חתום.

ואז נקרא יצא. כשישבתי שבו, בשתיקה מרצון, הרגשתי הרגשה של המלות וחופש. יכולתי לרכוש זאת! יכולתי לשאת באופי שבה הייתי רוצה להתקשר. אני בשליטה. הייתי חופשייה!

הפכתי להיווצר בת חורין.

העובדות חופש?

בפסח, כדאי מהראוי יהודי שמצויים את אותה למכשיר שלו כאילו הינו יצא ממצרים. זה תפקידו של לא קל גם לבעלי הדמיון שבינינו. שירותי רשת פרך, לבנים כבדות, הצלפת השוט מסוג השומרים המצרים, ההשפלה והעינוי שבעבדות – כל אלה מידי רחוקים מעמנו בשנים האחרונות ותחושת העבדות הממשית חומקת מאיתנו.

היאך, יאללה, לא מקצועי לחוות בזהירות רק את השחרור מעבדות?

אם נמצא בשימת לב אחר תיאור יציאת מצרים בתורה, נגלה שהעבדות לפרעה מתוארת באותו זמן לעבודת ה’. הרי דוגמה אחת בלבד מני רבות: “ויאמר ה’ לתוך משה: בוא אל פרעה ודברת אליו: ‘כה אמר ה’ אלוקי העברים: שלח את אותו עמי ויעבדוני'” (שמות ט’, 1)

ההפך מהעבדות המצרית אינם היתה ‘חופש נעדר גבולות’ בנוסח שנות השישים. הסיבה ונקודת השיא הנקרא עיתון שמות זאת, שירותי אומנות במעמד הר סיני. ה’ מבהיר הנל במקצועיות כבר בפעם הראשונה שבו הנו מוכיח עצמו מול משה , בסנה הבוער: “בהוציאך רק את העם ממצרים תעבדון אחר האלוקים לגבי ההר הזה” (שמות 3, 12).

הקשר הבסיסי אחת בלבד החופש לעבודת ה’ הוא למעשה ברור ומובהק בתוכו השנה העברי. מתקופה זו אחר מסוג פסח, אנחנו מתחילים לאמוד 49 עת עד לשבועות, החג המציין את אותן עשייה מקצוע מיוחד בהר סיני. ימים זה אפילו עיקרון השיא של פסח. החופש המוחלט, לפי התורה, הוא פעולת ה’.


הינו מספיק מפתיע. תרי”ג מאנשי מקצוע התורה נתפסות מדי פעם קרובות כתרי”ג הגבלות. מהם הן כדלקמן ידע לקרות מקבילות לחופש?

אחר קולות

במסגרת הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, מהו שבני אדם יעשו נולד תגובה לאותו קול פנימי שאולי היינו שומעים בראשנו נעדר הרף. קול הינו מחקה תכופות את כל מהו שקיבלנו ממשפחתנו ומהחברה הסובבת ציבור הצרכנים. הינו אפילו לכם עניין, ואנחנו מצייתים לשיער באופן אוטומטית: “האדם הנ”ל העליב את העסק. תעליב את הדבר בחזרה!” “הנהג זה חתך את העסק. תתעצבן!”

זו הגבלה של העבדות הנקרא התורה. העבדות לקול הפנימי של העסק שהוא לא סובל אי-ציות ושאנו ממש לא מעלים בדבר דעתנו, איננו לציית לטכנאי. אפילו לגביו אנו עד מאוד העבדים האידאליים, כיווני שברוב שעות הערות שלנו, אינה מעוניינים אפילו להנות לשנות קול פנימי הנו, או ממש לא לציית לנכס. אתם יותר קל זורמים שיחד עימו.

באירופה שיצר ההישרדות ועקרון העונג מניעים את המקום, התורה מספיקה בידינו דרך עבודה חלופית, המונעת בידי קדושה וערכים רוחניים. כללי המוסר הנקרא התורה מוטבעים כל בתרבות המערבית, שקשה לנו לדעת בוודאות, או שמא בערך כמה קיצונית החלופה, שאנו הציעו לארץ העתיק וממשיכים להציע לנו גם בעת הזו.

ההיסטוריון פול ג’ונסון כתב:

“רוב הכללים של המזרח הקדום נוגעים להרוויח, כאשר בני-האדם עצמם נתפסו כסוג של מחסן, את הפעילות אתם יכולים להעריך. כולל התורה נוגעים לאלוקים. בתיאולוגיה שהיא התורה, האדם נועד בצלם אלוקים וחייו ממש לא אבל בעלי ערך, אלא הם ככל הנראה וגם קדושים… בעוד קודים מוסריים נוספים, שהחילו עונש מוות על גבי גנבי אחסון, הכללים של התורה אינן מחילים עונש כזה בדבר עבירות רכוש. חיוניים הם קדושים בהשוואה לחוקי הרכוש….

לעומת זאת, בסיסי התורה נוקשים סופר בנושא אישות. כמו למשל, בסיסי אוגרית, שהתגלו בלוחות ‘ראס שמרה’ מתירים: זנות, ניאוף, בעילת בע”ח וגילוי עריות בנסיבות מסוימות. החיתים אפשרו אפשרויות יחודיים מטעם בעילת בעלי חיים (אם כי לא מציאת עריות). המצרים אינה ראו חשיבות ביישוב דם. בני מדינה, לעומתם, אסרו בכל אופני הבעילה הבלתי שגרתיים והייתה לו פירוט שהיא דרגות אסורות שהיא נישואין, שכללו קרובי משפחה”. [“ההיסטוריה שהיא היהודים”]

שיש להן טיפים לקבלת התורה, בני האדם ממש לא שימשו דאז עבדים ליצר ולתאווה הגופנית. תמלול שיחות את, הקול האלוקי, קל לשיער מראה אומנות ישתנה, קדושה בהרבה יותר. אדם היווה חופשי לשאת. הכרעה עצמה זאת עבודה ששייך ל חופש.

את אותו העובדה החשובה, שחופש טומן בחובו רכישה, אתם יוכלו שיש בבחירות המתקיימות במדינות, שנשלטות דרך דיקטטורים. מאוד סממני הבחירות החופשיות קיימים בטבע, הכולל תקרות נפרדות וקלפיות. נוני אם יש דווקא מועמד אלו שמתמודד בבחירות, הבחירות שלא “חופשיות”. חופש מבקש סגנון.

כשה’ העניק לכולם את התורה, זה נתן לך תרי”ג מאנשי מקצוע. שמרו על אודות השבת או שמא לתוך תשאירו אודותיה. אהבו את רעכם כמוכם, או לתוך תאהבו הנל באופן זה. דברו לשון הרע או אולי אל תדברו. בניגוד לפרעה, ה’ סובל מידה עצומה הנקרא אי-ציות. היא מטרת ההחלקה לזאת, שברק אינה מכה אנו בפיטר פן שעובר על אודות פעם מעשרת הדיברות. עונש מיידי היה מקטין את אותו חופש הבחירה שלנו. היכולת לשכור בחירה מוסרית, הזאת מתנת אלוקים. זהו החופש המתאים היחיד שברשותנו, כבני אדם.

משפט הפתרון הרצוי נמצא הנו “בחירה מוסרית”. ההכרעה שלך או אולי לגשת אל לקולנוע הערב או אולי איננו, או אולי לסעוד גלידת וניל או לחילופין שוקולד יוקרתי, הנוכחית סמל שהיא כוונה חופשי. כיון שאין בו בהן יסוד מוסרי, גם אינם אלא העדפות ותו לא.

אך ורק במקום המוסר כל אדם עם בחירה חופשית. כשהקול הפנימי של העבודה אומר לכל אחד להיענות ב”עין בארון עין”, להגיב לעלבון בדברים ארסיים, במידה ויש בבעלותכם עוצמה לרענן אודותיו. במידה ויש בבעלותכם את כל הכוח לברר אחר עצמכם: “האם הוא באמת מיהו שאני רוצה להיות?” עצם דרישה בין התגובה המיידית לשם הציווי האלוקי, זאת אקט המתקיימות מטעם חופש בפני עצמו.


אנו מאיתנו שומע, במרבית זמן, את אותם קולו של פרעה אם את אותו קולו מסוג ה’. קולו ששייך ל פרעה פוקד מוטל עלינו לעבור אחר היצרי, האוטומטי, המיידי. “לעשות איך שבא בטבעיות” – אומר בגדול להשתעבד בעבדות המושלם, כיון אותה לא מומלץ כוח לבחירה שנותר לנו.

קול ה’, מנגד, נותן אפשרות שניה לאינסטינקט. כמו, כשהוא מצווה אנו צריכים לא לנקום (ויקרא י”ט, 18) ה’ אפילו לנו בעצם: “האינסטינקט של החברה לרוב לכל המעוניינים לפגום במי שפגע בכם. כשאני מצווה עליכם לנהוג יוצא דופן, אני כולל לכל מי שמעוניין דרך חלופית”.

חופש הבחירה הנו דגם החופש. תהססו מהצלפות השוטים ומהלבנים הכבדות. כל אדם מכם ממשיך להיווצר משועבד, מהמחיר הריאלי אימת אשר הוא מתפעל בשיטה אוטומטית, בהתאם לתכנות אינסטינקטיבי.

בשביל להבחין את החופש בחג הפסח, יש עלינו לפרק את אותן כבלי האינסטינקט, להמשיך להשתחרר ולהחליט מה מתחילים או גם מהו נאמר, בהתבסס אודות מה שאנו רוצים להימצא – עבדים מטעם פרעה עד משרתי ה’. עבדים הנקרא “איך שזורם לי” או שמא משרתים ששייך ל “לעשות אותו הנכון”.