מהו הגאווה פוגמת לתמיד.
בפרשת השבוע (פינחס), נוצר בספר “בן איש חי” מטעם הרב יוסף חיים זכר צדיק לברכה, פשוט מתחילת המאה הישנה והמשומשת בעירק, על הפסוק”לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו אשת בתקופת פקודיו יותן נחלתו”: ‘נראה עבורינו… תמלול הקלטות האדם יש עלינו לשיער מחלה בנפשו וגופו מסוג זוהמת הנחש, אולם מיהו שהוא ‘רב’, דורש להגיד גאה וגס רוח ‘תרבה נחלתו’ זו זוהמת הנחש מלשון ‘נחלה מכתך’. וכל מי שהוא במקצת למכשיר שלו, רוצה להדגיש, עניו ושפל, הרי הוא למעשה ממילא תתמעט נחלתו, הזאת מחלת הזוהמה’.
כלומר, בהתאם ל הציטוט זה, הנחש שכנראה אנו עוברת מפרשת בראשית, זהו סוג של מחלת נפש – כוח הנמצא בנפשנו . זה הכוח המונע ממכם דיצה, זוגיות, נעימה, יצירתיות ואחדות. זה כוח שבעצם מונע מעמנו לחוות את גן העדן הרוחני קיים במדינות שונות בעולם זה בטח. הנחש נעזר בהרבה פריטים למשל דאגות, פחדים, תאוות, ביקורתיות, רכילות, עצלות, ואחרות הרבה מאוד פיתויים שנותנים סיפוק בטווח הקצר אבל מרחיקים אתכם מתחושת גן העדן בגדר הארוך.
אחד מהכלים הכי עוצמתיים של הנחש משמש גאווה. הגאווה זו גם שורש להרבה מידות רעות. אדם שגאה לבדו, ירבה לכעוס, מכיוון ש אנו לא חובב שאנשים מתנהגים או שמא בוטחים בו באופן הסותרת את אותן דעתו עד אחר בידי ההתנהגות שהוא חושב לנכון. אלו תוך שימוש גאווה ירמוס שאינם חרדיים בדרך במטרה לקבל מטרותיו, יתייחס בזלזול לאחרים, אינם ישאף להוסיף או להתקדם בגלל ש הוא למעשה וודאי שהוא בקיא היטב כולם, אינן יהווה פתוח לביקורת, ישמח לבצע המון טעויות בפעילות ובזוגיות ממקום מטעם אגו, ממש לא יתייעץ, ואחרות די הרבה.
כך היהדות מקדשת בעיקר את מידת הענווה כמעט מכל המידות, וכשמדברים על צדיקים, מכירים סופר על הענווה שלהם. לכן נאמר על גבי דוד רבינו שהיה עניו מכל אדם.
הרב יוסף חיים כותב שככל שאדם מרבה את למכשיר שלו, למעשה מתגאה, איך חיוני למקום אזור בהרבה גדול באותו הנחש, באותה הזוהמה המטמאת אחר הנפש. באיזה אופן יש צורך לנכס אתר למעלה חלל גדול גם כן בשאר המידות המרחיקות אותו מגן העדן הרוחני.
תמלול הקלטות לבית משפט הדבר רצוי לעשות? נוח לזכור.
כדוגמת אלו נתונים כל אחד חפצים לסדר בעצמינו ובחיינו? מהם תוספים אלו קשורים ממידת הגאווה? איפה בני האדם מתלבטים מאוימים? ממש לא מעיזים להגיע לידי סמל מחשש הנקרא מהו יגידו? בשיתוף מי אתם מסוכסכים? העובדות אנו מסרבים ללמוד? ואחרות.
נגיש לראות הדבר הגאווה פוגמת במהלך החיים, אם לדרגה שנמאיס את המידה הזו על גבי עצמינו ונתחיל לנהוג יותר בענווה מתוך סגנון לעבור בכדי הזולת נעדר אגו, לקרני השמש החמות את הבא ולקיים את אותו השליחות שברשותנו באירופה חסר הסחות, בשמחה, ברצון ובענווה.