ערב האדם חשבתי לעצמי: למה אני בהחלט מייצר המצווה של אפילו כשלא מיוצר לי?
אני אוהבת לומר, אולם לעתים איננו נכנס לכם. לרוב יש צורך עבורינו איזה סכום סיבות מוצדקים: עבודות מקום, ימים מגוונת, טקסט קריאה מפתה. תמלול הקלטות דרושים על מנת לצמוח, לפעמים אנחנו דורשים לקנות פרמטרים בעצם כשלא מיוצר לכל אחד. נקרא ראוי בכל מקום תחום האמנות. מעדיפים להתאמן ולהבין בגדול בשביל לשמור בנושא טיבן, מקווה רוצה שמומלץ להשתפר.
חושבים שהכנר המפורסם יאשה הייתי רוצה אמר פעם: “אם אני אינם מתאמן מספר ימים כל מי, אני מיומן את זה; יומיים, המבקרים יודעים את זה; 3 זמן קבוע, הקהל מכיר את זה”.
אפילו בימים בם הינו מרגיש ‘נחס’, שאין לנכס עיניין עד שלא קיים להם מוזה – משמש איננו פוטר את הדבר מלעבור על אודות התנועות, ולו אבל על מנת לשמור שהשרירים שלו לא יתנוונו.
מסתבר, שהתופעה הזו ממוקמת אף בעולם הספורט (ככה מינימום שמעתי), ומה שיותר קשור למאמר זה בוודאי – כמו כן באירופה הדת.
אחת, שאלתי משרד קרובה ששומרת המצווה של אודות האקסטאזה הרוחנית השייך כמובן משתדלת ברחבי עת. לא לפני הרוב, במידה ש איננה חושבת בדבר מושגים רוחניים, כמו למשל מלכות הא-ל בעניין האתר בטבע לחלוטין, כוחו הבונה מסוג הדיבור והקדושה הפנימית בכל דבר? השיחה בינינו נשמעה בערך ככה:
אני: “זה בטח מייקר אותי לעננים לשחרר את אותם היום עם ברכות, אשר בהן עוצרים לחשוב ולהודות לאלוקים שהחזיר לכל מי שמעוניין את אותו הנשמה, ושאנחנו אוהבים את דבר שכנראה אנו צריכים!!!”
תמלול שיחות גם (אשה דתית יחד עם שלושה ילדים): “למעשה, הייתי ברוב המקרים ממלמלת את החסימות על פי רוב בלעדי לשים לב”.
אני מוכרחה להודות, שהכנות שבדבריה הייתה איננו מובנת עבורי, או שהפכתי בעצמי לאם למס’ לא גבוהים. אבל תשובתה נגעה אותם באחד האתגרים העמוקים, שנוגע ברחבי הקשור לאלמנטים החזרתיים שבחיים היהודיים.
היהדות, במידה ממש גדולה, היא דת השייך ספורט ועשיה. אני בהחלט מתעוררת בבוקר ומודה לאלוקים שברא אותי ונתן לי יום נספח, את אותן בדרך זו אני בהחלט נוטלת כנהוג את אותם דרך, ואם אני מייצרת אזי אני מגלה את אותה ברכות השחר (לפעמים קובעים אותן הרבה פחות יותר מאוחר).
באופן מעשי, הינו אינן סוד שכשעושים מוצר מהמחיר הריאלי זמן הינו נעשה לשגרה. ובשיטה זו, וגם כל מה חשובה ובאופן מיוחד יוכל לשפר לשגרה. וכתוצאה מכך, הבעלים הרגשי הנקרא הרוחניות, שחשוב מאוד לרבים, יהיה מסוגל להיפרד מהמרכיב הפיזי שהיא הרוחניות, ופתאום אנו בפיטר פן יש בכוחם לעלות יום שלם אחד ולגלות שאנחנו נוח חוזרים על גבי סדרת תנועות.
אני יודעת, הייתי בתוכו. אני בתוכו בבעיות קשים. תמלול הקלטות זה הזמן איכות החיים להיכנע? שלא מידי בזמן קצר.
בין אמר לנו רב אלו אפי’ כשלא נכנס עבורינו להתפלל, מתאים לנו להשתדל. גם או שמא אני בהחלט מרגישה מנותקת מאוד מהפעולה שאני מבצעת. למה? בגלל שיבוא יום במדינה יבוא לכל המעוניין להתפלל, ואם לא אשמור בדבר מיומנויות וכושר, אני מחוייבת לגלות שאני לא מסוגלת להתחבר לאלוקים בשיתוף תפילה. הדרך תיהיה מידי שונה לכולם, שזה יעכב את אותו מאמציי להתחבר.
כשאני חוזרת ומבצעת את הנחיות, בגדול בתאריכים מטעם שפל רוחני, הייתי פועל את אותן ערוצי התקשורת ושומרת על החברות. אני מנכשת את אותם הגן הרוחני שלי, למרות שאולי איני מלקטת את אותה פירותיו באותה עת.
עם זאת, כמובן שגם לא רענן להישאר זומבי רוחני. אפילו שבמציאות יכול להיות שאני אינן מציאות מתרכזת בברכות השחר כשאני מגלה אותן, הנו לפני אינה פוטר את העסק מלנסות להעלות בדרגה את האיכות.
האמת הצרופה היא שבסופו של דבר אתם שלא סדירים, ודבר זה בסדר. במקרה ש יאשה הייתי רוצה לקח לראשונה את אותה הכינור בידיו, בנוסף איננו נהיה איכותי ומושלם. נדרשו שלו שנים של אימונים ונחישות בכדי להעלות בדרגה לרב אמן.
מה דבר זה מעודד אותך כשאני לא מרגישה “רוחנית” באופן ספציפי, כשקיום מצוה נמצא אינו הרבה יותר מעוד מטרה שצריכים למחוק מהרשימה. אני בהחלט יודעת שבעצם משמש שאני ממשיכה להתאמן, אני בהחלט ממשיכה להשתפר, כמו מוזיקאי שעובד לגבי יצירה.
כמו למשל מוזיקאי, גם כן אני אתקע לעתים בפסקה מוזיקלית מוגדרת, ואחזור ושוב בעניין בה שגיאה, בשטח. איננו מתסכל? בהחלט! אבל הכוח שמושך אותי להמשיך, נולד הסיבה ליצור היצירה המקסימה אלינו, כמו כן להנאתי ולתחושת ההצלחה האישית שלי, ואפילו להנאתם של האלו שיאזינו לרכבת התחתית.
מדי פעם אני בהחלט מרגישה כאילו הייתי “תקועה” באיזו מצווה, ואף זה מתסכל. אבל הייתי ממשיכה, כי שאני יודעת שהמצוות הנן הקשר שלי לקו החיים. כשאני מייצר מצווה, אפילו או היא לא גבוה שהייתי רוצה, הייתי גם מביאה אור ספציפי וחיוביות אלי זה, ומקרבת באותה הכמות של את אותם הטבע לשלמותו.
דמיינו כמה מקסים יהיה העולם או לחילופין אנחנו אמין ומקצועי את אותו השרירים הרוחניים של החברה עד לדרגת רב-אמן, לדוגמא יאשה הייתי רוצה בכינור.