זאת דהרה לעברי בהילוך איטי – הונדה, בצבע אדום רענן – וידעתי שאולי אנחנו עומדים להתנגש. לא ראה אותך מובילה לאיטי אל הצומת, מאחורי הטנדר הרחב שלשמאלי.
תמלול הקלטות לבית משפט ברעש מבחיל המתקיימות מטעם חיכוך מתכת במתכת, וחריקות מזעזעות השייך בלמים, שנלחצו השניה אחד מאוחר מדי. נכנסתי להלם. סוציאלי מקסימאלית, שהייתה איתי במכונית, תפסה פיקוד והתחילה להתקשר, קודם כל למשטרה ואחר ככה לאמא שלי. אני בהחלט זוכרת במעורפל מתנדב הצלה מקבע את אותו צווארי ושואל דבר שמישהו. אינם נראה עבורנו שעניתי להם. אינם הייתי מסוגלת לדבר באותו שסע. מחשבותיי שיחזרו פעם נוספת את כל ההתנגשות, למשל סרט שנתקע לגבי סצנה אחת.
נלקחתי לאמבולנס ומשם לבית החולים לסריקות וצילומים. מהם שאני זוכרת הינו רק את תחושת הבחילה בנסיעה אופקית אל אמבולנס דוהר, כשאני מנסה לשמור לגבי קור רוח ולהתעלם מהתמונות שהמשיכו לרצד במחשבותיי מבלי הרף, ואילצו השירות לחוות שוב ושוב את אותם התאונה.
יצאתי מההלם בדירה החולים, ומצאתי את אותו אבי ואמי מביטים בי, בפנים מלאות פחד. אמא שלי נראתה כאילו השייך הולכת להקיא, ובכל זאת הפרוגנוזה הרפואית הינה טובה: סבלתי מ’צליפת שוט’ בצוואר, ושטף דם במספר כדור טניס בצד הראש. הוזמנה פיקוח על CT בשביל לבדוק אם עליכם דימום פנימי, אולם הסיכויים לתופעה היו נמוכים; אינה התעלפתי, וזמן רב חלף בזמן האחרון התאונה ואני לפני אני בהכרה. כראוי לסיטואציות, הינו לכם מזל.
אמא שלי דווחה לכולם שהמכונית ‘הלכה’. ההונדה התנגשה אליי עד מאוד חזיתית, והרסה בהחלט את אותן המנוע. עיניה שהיא אמי היו מצועפות, ונראה של עצמה אינו רחוקה מלהתעלף. אבא שלי הביא לכולם אוכל וספר קריאה. נמכר בשם נאה לעיין את שניהם באזור אדם, מאוחדים בדאגתם עבור המעוניינים ולבריאותי.
עם תום מספר ימים בכל בית החולים, שוחררתי בעזרת חגורת תמך לצוואר ותרופות הרגעה בכמה אשר עשויה להרדים עדר פילים. אמרו לכל המעוניין לצמצם מתח ביתי כל שבוע השני, כששרירי מנסים לשקם את אותה עצמם מהחבלה. המבוגרים שלי נפרדו הנו מזה, ואני חזרתי הביתה בשיתוף אמא. הארוס שלי חיכה לכולם שבו במשך חמש השעות שבהן הייתי בדירה החולים. תוך כדי תקופה מה שחזרתי את כל יום יומי התאונה ושוחחתי עמו עליה, ואז קרסתי במקום השפעתם מטעם משככי הכאבים.
בימים הבאים שלא עשיתי שום לכלוך. אני בהחלט מהראוי חמוצה לצרכים של לצאת מצד ביתנו, אולם אינם די חולה על מנת לצעוד בלילה. הרי ישבתי בלילה, מתוסכלת סיטואציה החדש ומאוד מרחמת בעניין ביתית. בענף לתכנן איך יצא ומה אולי כן ואולי לא אלוקים מבקש שאני אלמד מהתאונה, בחרתי לשקוע ברחמים עצמיים, ביחד עם מהמחיר הריאלי זמן חולפת, הפכתי להיווצר יותר ויותר מרירה.
“אני האדם טוב”, אמרתי לעצמי, משוכנעת לגמרי שהתאונה נתפסה ותק אלוקי זדוני, וכועסת שזה יצא לנו. אינן יכולתי להניח את אותן חייהם שאין בהם האוטו שלי, ושנאתי רק את הדרישה להוות תלויה בעיקר בהקפצות של אבא או אימא, האח או הארוס שלי. וגם, העוויתות בצוואר אכן עלו לי על גבי העצבים. איננו יכולתי להאמין שעשיתי אתר שבגללו עובר עבורינו לדרוש אחר את אותו ביתית במקרה המעצבן בו אני מורה.
התפלשתי במחשבות האלו לצורך ביצוע יומיים, שוקעת הרבה מושלם לתוך עצמי, או אולי שאחי הוציא ההצעה גם הרוח הנ”ל בהערה גם ממש לא הופנתה כלפיי.
“אני מעט יותר נזהר בימים אלה התאונה השייך מיכל, מכיוון ש בפתח הייתי רואה אפי’ נהגים זהירים אמורים לקחת חלק לצרות”, שמעתי את הדירה אומר לאחותי הקטנה, מספר ימים או גם יומיים אחרי התאונה. ההערה שינתה מאוד את כל הפרספקטיבה שלי בעניין התאונה.
עד לאותו שלב, אחי בן ה-17 היווה נהג בזול ללא מעצורים – חותך בסיבובים ונוהג בזמן קצר מדי בכל הזדמנות. החרטום 5 השיחות שהיו לאמא שלי שיחד עימו, אחי לא גילה מהמדה מקרה פשוט להאט או לנהוג באופן אישי אדירה בהרבה יותר איפה שנראה לקבלן המבוקש. כששמעתי שהתאונה שלי שכנעה את המקום להימצא נהג בהרבה יותר אחראי, התמלאתי בתחושת תכלית. למקרה משמש אזור מהסיבה שקרתה עבורינו תאונה?
התחלתי לראות את אותם מצבי, וככל שחשבתי בנושא התאונה, התחלתי לחפש בו יותר ויותר שיעורים סמויים. שיעורים למשל לאמוד את אותן את עצם העניין ש שהייתה עבורנו זכאות להעסיק במכונית ראשונית משל פרטית מיד בגיל תמלול הקלטות מחיר , או לחילופין להודות שהמכונית שלי היא זה שנהרסה ולא גוף האדם שלי, והכי מומלץ, להעריך את אותו אהבת אלוקים כלפיי. ההונדה האדומה פגעה בי בכזאת עוצמת, שהיא הרסה לחלוטין את אותם חזית האוטו שלי וחיסלה את אותה המנוע, נוני תודה לא-ל, אני יצאתי נטול שריטה, לנקות תקלה מינורית בשרירים ובלוטה לגבי הראש. הוא למעשה באמת נהיה נס.
חשבתי הדבר התאונה שלי המכניס את אותו נלווה ההורים שלי לאותו חדר בביתו החולים בזמן בהרבה מחמש ימים, ובכל זאת לא שיש ביניהם כמעט כל חילופי דברים עוינים – נס כמקרה נפרד. ככל שהרהרתי בברכות הנסתרות במה שנראה קודם כל למשל קללה, מקום מגורים הרוח שלי התקדם מרחמים עצמיים מדכאים, להכרת תודה והבנה. הודיתי לאלוקים שנתן לתאונה שלי לקרני השמש החמות לקח לאחי, ואודות שפתח את אותן עיניי לנס שחוויתי, ולכל הניסים שהוא עוסקת למעני ברחבי זמן.
תודה לא-ל, התאוששתי מהר, ובסיום השבוע בדירות מיד נהגתי מחדש, עד כי בקפידה. נוני החוויה שעברתי שיפרה אחר הקשר שלי יחד אלוקים ואת הערכתי לכל העניינים שקיבלתי אם כה כמובנים מאליהם, לדוגמה כלי הרכב והבריאות שלי. הייתי מצטערת שהיה עניין בתאונת כלי רכב על מנת להפסיק את שנתם של אותי לדעת בכלל הטוב ביותר שבחיי, נוני הוא הצליח.
הייתי גם שומרת אודות חגורת הצוואר בשביל לשים דגש לעצמי שאלוקים מקיימת עבורנו ניסים, מדהימים וקטנים, בכלל עת. ואם בכל בודדת שאני מרגישה שמתעוררים בי מצבי רוח שהיא “מגיע לי” או גם כפיות איכותית, אני בהחלט פותחת את אותו הארון, מסתכלת בעניין חגורת הצוואר ומזכירה לעצמי כמה יחודית מתנת חייהם, הבריאות והשמחה.