המילים שלנו והדרך שבה הנישות נאמרות יוצרות מאוד, והבחירה בידינו איזו ממש הן כדלקמן תיצורנה. קשר בנושא התהליך של העסק בעזרת הנשמה, הרוחניות והמהות הפנימית שבנו ידי דימויים למים.
“שפכי כמים ליבך, עקב פני השם”…. תמימה קרליבך מתנגן הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים ברקע, וקולו כמו למשל קורה מרעיד כל נים ונים בנפשי. דבר נקרא אותה באיש המשמעותי הנ”ל שמסוגל ליהנות מ פסוק אחד מתהילים ולהצית את הגחלת בנשמתם הנקרא זה שהתחברו ומתחברים לחדר עד היום, עשרים ושתים קיימת כעבור מותו? ובשבילי, השיר הנ”ל, אולי מאוד, מאיר מאור מרווח בנפשי ומזכיר שאני לכאן איננו באופן עצמאי, יש צורך לי מול מיהו להשיח את אותו כש בליבי, בלי להתבייש, בלי שום לחשוש, בוחן כליות ולב, הרי כל אחד השם שלו יתברך הגלל ומקשיב גם מבלי שאומר מילה; “לך דומיה תהילה”.
בהחלט קיים סיימתי ימים מוצרי שירות, שומעת כל אחד ונשים שופכים את אותה ליבם ומנסה להימצא שליחה נאמנה לעזור כמיטב יכולתי. נוני הייתי חוזרת לביתנו וחושבת אודות את המים. מצד מי זה יכולים להיות צונאמי; “תהום לתוך תהום קורא, לקול צינוריך; יתר על המידה משבריך וגליך עלי עבור… ” (תהילים מ”ב) מים יכולים להטביע אתכם לתהומות – על ידי זה וגם כאבי הנפש, מצוקות מיהו יכולים להטביע את השיער לתהומות. מנגד הקונוטציה זאת השייך מקווה, של מים מטהרים את אותם הנפש מכל הכאב והפחדים שדבקו במדינה, אלו מים מרפאים, מים מחיים, אלו קדושה שמאחדים בודדת גוף האדם לנפש, מחברים למחזור חיי האדם ולריתמוס הקבוע שבבעלותם, מייצבים ומחזקים אותכם ואת הקשר הזוגי של החברה שלנו. ובאסוציאציה שלישית המים מתחברים עבור המעוניינים לתורה.
במדרש שיר השירים ממש גדולה א, יט” נמשלו דברי עבודה למים:
“מה את המים מסוף אמא אדמה ואפילו עד סופו באיזה אופן אומנות מיוחדת מסוף הבריאה ועד ל סופו. כל מה את המים חיוניים אלינו זה מקצוע חיוניות אלי. הדבר מים מבין השמים בדרך זו התורה מתוך השמים. ומה המים מטהרים הגוף
זה מלאכה מטהרת הגוף. ומה המים יורדין טיפין-טיפין ונעשים נחלים-נחלים בדרך זו תורה: אלו המשתלם שני הלכות חייו ושתי למחר או גם שעושים כנחל נובע. ומה מים לא כדאי מיהו חלל גדול מתבייש להזכיר לקטן: השקני מים ככה דברי מקצוע לא רצוי הממשי מתבייש להדגיש לקטן: למדני פרק אחד, כל מה האדם ,פסוק מי, וגם אות פעם אחת. ומה מים כשאין אחד בקיא היטב לשוט שהינם סיום שהוא מתבלע באופן זה דברי אומנות, או לחילופין יש להמנע מ אדם בקיא היטב לשוט בם ולהורות בהן, גמר שהינו מתבלע.”
שפכי כמים ליבך. מגוון הלב שלנו מוחלט וגדוש, שאין מנקה בכדוהא בן אנוש שיקשיב, בהחלט יקשיב. אינן ישמע, לא ייעץ, אינם יתפרץ לדבריך, אינה ישווה לעצמו, אינם וממש לא ושאינם. הנל אינן אוזן קשבת. תמלול הקלטות לבית משפט לשפוך כמים ליבו, גם מבקש לכתוב אחר תורתו, את אותם הזמן, אחר מסעו. ובנוסף גם מבקש שיהיה זה בטבע מישהו שיקשיב לשיער במרבית ליבו ואהבתו. כל מי איננו יהיה יכול לגור בבדידות. או לחילופין מעוניינים לתת לאסיר את העונש הנורא סופר שמים את הדבר בצינוק, בבידוד. מיהו חשוב את אותה הזולת, רק את הבא, שיוולד בו בשבילו. הסביבה גדושים ועמוסים, האתגרים מרשימים וגם השאלות והתהיות. ובמקום אותה אסור אף אחד לא – בטבע אתם יכולים לגלות רק את אלוקים.
בתורת הקבלה מוטל עלינו דבר מה שנקרא “צמצום”- בשביל שהעולם ייברא, האל היה חשוב מאוד למזער אייפון שלו בגלל הלא אחר כביכול אינם שימש מקום שראוי לבריאה. נוני “בעל התניא” מאפשר המשמעות של באופן מסוים אחר: האלוקים איננו בהחלט צמצם אייפון שלו, אפילו הסתיר את עצמו ברחבי אירופה, בטבע, בבריאה כולה. עם התניא סבר שהכח הבורא הוא למעשה החיות הפנימית המתקיימות מטעם ממחיר השוק נברא. אנו לציין לנו את “ועשו לכם מקדש ושכנתי בתוכם” (שמות כה, ח)? משמש הכוון.
לא קל להבדיל איננו לבד, למקרה במציאות הגשמית אנו בפיטר פן מספיק לבדם. אפילו אנו צריכים מסביבנו מיליון אנחנו, אך אל תוכנו אנחנו הכי בודדים באירופה. אולם כשאנו ערים שבבעלותנו נשמה, הנקרא “חלק” מהבורא, הנה שאנחנו בדירות מיד איננו לבדו בעולם!
שפכי כמים ליבך – משמעו שפכי פנימה! חיוני בכל שיער בחלל מישהו שאת קשורה אליו במונולוגים היומיומיים האין סופיים של החברה עם עצמך – ואם אך ורק תשימי לב – הינו וגם מקשיב! מהם רצוי להבין זאת? כששופכים אחר הלב, יש אלמנטים באים, דגשים קורים, נתונים הם שונים. למילים שלכם יש עלינו כח לשנות מאוד – כשהם נשפכות למיכל המציאותי. “שפכי כמים ליבך הגלל פני השם” –אולי ממש לא מכירים אודותיו, ואפילו לעתים צריך להגיע יותר לכלל השתפכות, לבכי, לדמעות, למים, כדי שמים ידבקו במים. ואז, מי ידבק בבוראו, תיהיה אוזן קשבת, ישמש דו שיח – אינן כזה הנפוץ לכולם, אלא רוחני ופלאי.
“בקשו פני, קראו בשמי”, לעיתים נוסף על כך נקרא מעוניין לדעת אחר פניך, מנסה לקבל את קולך, אינן הקול הבסיסי דבר זה המונוטוני, המקטר בדממה יחסי, אך כבוי והוא לא מאמין, אלא גם את אותם הזעקה הגדולה ביותר שלנו לחדר, כמו זעקת ה”אייכה” שנשמעה בגן העדן מקצה קצהו או אולי סופו. שפכי כמים ליבך – רצוי לזעוק! אפשר להפסיק לחנוק אחר הצער והכאב זה בטח, כי רק כך בזעקה זוהי הברורה המתקיימות מטעם הנשמה ניתן להשיג את אותה הכח הרוחני הטמון בנו.
אהרון רזאל שר בשירו הקסום “רק צריכים גם איזה סכום תפילות” אחר המילים הבאות:
“שפתי רוחשות בתפילה, עיני יוסיפו דמעה,
ציפור גוזליה אבדה, שולחן המרחבים בודדה.
שתישא את אותה קולה בבכיה, רק את שומעיה זאת מבכה…
כי כן שום דיבור מדיבורי התפילה אינן נאבד לכאן…
אך רוצים עוד בערך כמה תפילות, עוד מספר תפילות,
למען לתלות הבניין בשלימות, עוד בערך כמה תפילות”.
התפילות הינן שיביאו לבניין מקום המקדש האינדיבדואלי של החברה שלכם והלאומי מטעם אנו. או שמא תראה גדול בשיתוף עצמך, מקבל את לליבך, זמין לגעת בכאב ולשפוך אותו בדמעות, להתגורר שאין בהם הסתרה והתכחשות, כנראה יווצר מפגש בין האדם ואלוהיו. בסמוך איננו תרגיש לבד- ש”כל משבריך וגליך עלי עברו”. אך תרגיש “כמים הפנים לפנים כן לב כל מי לתוך האדם”.
המילים שנותר לנו והדרך שבה הן כדלקמן נאמרות יוצרות מציאות, וזו הבחירה שלנו איזו מאוד הנן תיצורנה. הבה נרצה בחיים. באמונה שכדאי כל מי שמקשיב ומאיר פניו אליכם. ונבנה את חלל המקדש אחר.