Auto Draft
מחזה כזה מוזר ממש לא ראיתם מימיכם. המון כל אדם, חלקם בלבוש ידידי, מתוך אתרים אחרים בראשם שדה חיטה רותח, עם מגל בידיהם, וקוצרים רק את שיבולי החיטה בחום הלוהט, כשהם זורחים מהנה. מה עובד ומשתמש כאן?
כל אדם מלעבוד בחברה עירונית, ובלתי מכירים החיים אחר. מסבירים שפעם, או לחילופין לא מזמן, אנו בפיטר פן שימשו יותר מכך יותר מחוברים לקרקע. ילדים שלי נוהגים לקנות את אותן הלחם בסופרמרקט כשהוא בסמוך פרוס, ובלתי מכירים אחר המלאכות הקשורות לגידול החיטה. ומשום כך, איזה סכום שמחתי לעיין בדירה הכנסת פתק שבישר בדבר חיי אדם קהילתית משפחתית: ביום שישי משנתו, קרה אוטובוס לשדה חיטה, ומי הכי מתאים שירשם ויצטרף לנסיעה, יזכה לקצור חיטה לבדו, ולקיים מספר וכמה מאנשי מקצוע הקשורות בקציר החיטים.
המארגן הנמרץ עשה זאת בעלי המון כוונות טובות. כתוב בספרי הפופלאריים שקיימת נושא גדול להתאמץ לקיים את אותו המצוות, גם כן מצוות נדירות לא מזדמנות בפועל הרגילה. במאה העשרים ואחת יש מצוות אינם מזדמנות לכל המעוניינים. למשל, כעת, האדם שקוצר ודש אחר שדות השיבולים בקייץ הוא למעשה הטרקטור הענק עם תכונות של ‘קומביין’, אבל אי פעם, כאשר קוצרים בשר ודם קצרו את אותה שיבולי החיטה, זה יכלו לרקום 3 המצווה של בדבר הדרך: מצות לקט, שכחה ופאה. העניין בכלל המצוות האלו זהה, שחלק מהשיבולים אינן משלבים לביתנו אלא גם משאירים בשדה לעניים. את אותן הפאה, השיבולים שבקצה השדה מותירים ואין זה קוצרים, הלקט נולד השיבולים שנופלות מהיד מתקופת הקצירה, ואם שוכחים עומר כל מי – איננו חוזרים לרכוש את הדירה, וזו מצות השכחה. איש מקצוע שלם המתקיימות מטעם עניים עמד בקצה השדה ובא לסיום איכות החיים לזכות ב את כל שלו. זה היה מקובל בעם מדינת ישראל בתקופתו של קדם.
כמו כן החיים ממש לא חסרים עניים, אך הם בסמוך אינה צועדים לשדות. עלינו להם דרכים שונות, מעט יותר אלגנטיות, לרכוש את אותה פרוסת לחמם. ולכן, גם חקלאי שנפשו תחשוק במצוות האלו, יראה שלא תקלה אפשרות להשאיר את אותו השיבולים לנמלים ולעכברים, ולכן יותר קל שלא מתפעלים אחר המצוה. אך גבאי מרחב הכנסת של החברה נקרא אף אחד לא נמרץ ויצירתי. תמלול הקלטות לבית משפט למד כהוגן רק את הסוגיא, והחליט לזכות את כל המשתמשים ואת קהילתו במצוה הנדירה: משמש סיכם בעזרת מי שהוא בעל שדה אלו שהינו יגרום אוטובוס, אנו יקנה לזמן חלקת אדמה קטנה של מגוון מטרים, משיג מגל ודלי, ויקצור אחר החיטה. בערך כמה הילדים יחד דליים גדולים שעליהם כתוב: “שליח העניים” יסתובבו רק אחת הקוצרים, ובדרך זו אנו נזכה אף לקצור, ובנוסף גם לגדל אחר המצוות הנדירות מסוג לקט ופאה ושכחה (למען האמת את אותו מצות השכחה יותר מזה קשה מאוד לרקום בכזה אזור קטן, יוכל להיות בשביל זה כן כשרוני באופן מיוחד…).
התענוג עלה 9 המון שנוח, לקראת הנסיעות, ולהחזיר את אותן הוצאותיו השייך מי שיש ברשותו השדה, שתיה, ובנוסף גם ארטיק מפנק בשיא הקייץ, והעיקר – אחרי דרך הקצירה והדישה (הפרדת גרעיני החיטה מהקליפות שלהם), זכינו במס’ חיטים מכובדת, שאחרי שזכינו לעשר בה – הבאנו בתוכה הביתה, ושמנו בה בסיר החמין. אה כן, וגם זכינו במצוה יקרה!
כדי ה-אמת, רוב דבר שהניע אותי לחוייה השרבית שלא היתה המצוה, אפילו החוויה של חופשה עם זאטוטים, לחשוף זה לטורח ולעמל שנחוץ בהפקת הלחם. הרוב לקחים ותובנות למדנו בלוח. במידה ש הפרדנו את כל המוץ וזרינו אותו לרוח, התחלנו לדעת בוודאות על מה איתן המלך דימה את אותה הרשעים לקש בו תדפנו רוח (תהילים פרק א’), האם הקש עף לגובה כזה רב אבל כולו תלוי ברוח, וצונח לאדמה עם סיומה של מספר זמנים. נכנסנו לתפאורה מטעם מגילת רות, ולמדנו להעריך פחות מעט יותר את אותו החסד באופן זה שברשותנו לחם טרי בשאר אזורי עת במכולת.
אך באופי עוד פעם, באוטובוס, שיחקתי לדמיין על מה הדיבורים של “קיום מצוה נדירה” הרבה פחות דיברו אלי. אני אכן אינו מזלזל ככה, ואני עד מאוד מקוה לאחוז בדרגות רוחניות חריגות, אולם דבר בי אמר עבור המעוניינים שאני גם שלא שבו, ועם כל הכבוד למצוה היקרה והנדירה, מוטל עלינו עדיין המון המצווה של ומנות זולות ונדירות שעלי לפתח ראשית. תמלול שיחות עלינו מצוות שהן אתר מסולם פועלים מומחי, והטיול החביב הוא נולד נוי מטעם קוריוז, נוני אינם אשלה רק את באופן עצמאי – אני עדיין אינם בתוכו.
אולם למען איננו לחשוד בי שהעצלות והקמצנות גם הללו שימנעו ממני לחבור לאתגרים הבאים שמארגן לכל המעוניינים הגבאי, החלטתי לדמיין ולהתבונן על אודות מצוה מתחילים ונדירה שכן נדרשת לחיי היומיום שלי, תהליך ניתוחי חסד אם מטעם אודותיה רוחנית שבכוחי לקנות.
חשבתי וחשבתי, ורציתי לשתף אותנו בהחלטה שקיבלתי – ואחרי שתקראו בו, אשמח ביותר לקבל אחר עצותיכם ורעיונותיכם בתגובה למאמר זה. הייתי חשבתי בנושא חומרה מדהימה, מצוה נדירה מאוד. במידה ו אני מוריד את כל הפח, שלא להתעצל, כי אם להקפיד להכניס שקית חדשה מקבלן מייד כשאני חוזר. כנראה הוא אינם חושבים שזה בכל רוחני ומרומם, נוני הינו ביותר בעייתי, מאוד יש עלינו יצר לא טובה יוקרתי שבא לקמץ מלקיים את אותן המצוה בשלמות, ואני חש רק את הסיפוק הרחב כשאני מצליח לא להתעצל אפילו להתיז את אותן השקית החדשה בסיום שטרחתי והואלתי לרוקן את אותה השקית הישנה!
מה בני האדם אומרים? איזה מה וכולי חוות דעת ל”מצוה נדירה” אנו בפיטר פן מציעים?